אני מחפשת עם מי לדבר.
גם אם אבא היה כאן, לא באמת הייתי מספרת לו הכל
אם היה יודע חלק מהחלק השלם, היה בוודאי כועס.
היום הבנתי שאני לא היחידה,
יש עוד הרבה אנשים מיוחדים כמוני
עם מילים מיוחדות כמו שלי
ואני לא יודעת מה אני רוצה באמת, באמת, באמת באמת.
נכון, "אף אחד לא יודע איך דג מגיע אל הים"
אבל אני יודעת שאני לבד,
שגם האדם שאהב הכי
כבר לא אוהב
והאדם ששנא הכי
כבר שכח והמשיך
וכל אותם אנשים אומללים שנקרו בדרכי
לא זוכרים ממני דבר
ואני ממשיכה לשוחח איתם על כל מה שהיה
ומה שיכול להיות ולא יהיה עוד.
להחנות את האוטו בחנייה אסורה ולדעת שתקבל את הקנס
ולדעת שלא תשלם, והחוב רק יערם ויגדל
כי כשהאסור כבר לא מרגש והמותר לא מושך
אז מה בעצם הטעם?

אני מחפשת עם מי לדבר,
ושוכחת לדבר עם עצמי.