דני שלי,
המלחמה החלה, מפחדת כל כך.
מתפללת לאל שיקצה לך מלאך.
עולות בי תמונות, כל היום, כל הזמן.
עליך, על שנינו, כשהיית קטן.
זוכרת אני כשרק למדת לצעוד.
רצת, ונפלת, וחזרת לעמוד.
היית אמיץ, זו תכונה חשובה.
היא עזרה לך להיות לוחם בצבא.
ועכשיו אני רוצה שתחזור כבר לבית.
תחזור כמו היונה, תביא עלה של זית.
תבוא לאימא, למשפחה האוהבת.
דני שלי, אני כה דואגת.

דני שלי, בשבילי אתה גיבור.
ילדי הקטן, מתי כבר תחזור?
מחכה לך פה, בבית הקר.
שובה אלי, כבר נהיה מאוחר.

דני שלי,
המלחמה מתפתחת ואימא במתח.
בחדשות לא שומעים חדשות מהשטח.
עולות בי תמונות, כל היום, כל הזמן.
עליך, על שנינו, כשהיית קטן.
זוכר איך שיחקת כדורגל כחלוץ?
ועד שלא ניצחת, לא הפסקת לרוץ.
היית נחוש, זו תכונה חשובה.
היא עזרה לך להיות לוחם בצבא.
ואני מתפלל שתבוא כבר לבית.
תחזור כמו היונה, תביא עלה של זית.
תבוא לאבא, כאריה שואג.
דני שלי, אני כה דואג.

דני שלי, בשבילי אתה גיבור.
בני האהוב, מתי כבר תחזור.
מחכה לך פה, בבית הקר.
שובה אלי, כבר נהיה מאוחר.

דני שלי,
המלחמה בעיצומה, ואני לא יודעת
איך לשלוט בעצבים. אני משתגעת.
עולות בי תמונות, כל היום, כל הזמן.
עליך, על שנינו, איך רק לא מזמן:
שכבנו ביחד, על הגב, על הדשא.
כל חיוך שהגנבת, הפך אותי נרגשת.
היית כובש, זו תכונה חשובה.
היא עזרה לך להיות לוחם בצבא.
ואני מתחננת שתשוב כבר לבית.
תבוא כמו היונה, תביא עלה של זית.
החרדה שבי גדולה, אנא גרום לה לסגת.
דני שלי, אני כה דואגת.

דני שלי, בשבילי אתה גיבור.
אהובי, יקירי, מתי כבר תחזור.
מחכה לך פה, בבית הקר.
שובה אלי, כבר נהיה מאוחר.

המלחמה נגמרה, אני עדיין כאן.
חבריי בביתם, אני נעול בבניין.
עולות בי תמונות, מאז שהגעתי.
על אמא, על אבא, ועלייך - ענתי.
זוכר נפילות, כדורגל ודשא.
זוכר בערגה. ועכשיו אין כבר חשק.
הייתי אמיץ, ונחוש וכובש.
ואף על פי כן, אני כאן מתייבש.
ואני מבקש, משפחתי אשר בבית.
אל תמתינו ליונה, היא לא תבוא עם זית.
עתידי כבר נקבע, עם גורלי כבר השלמתי.
להתראות משפחתי, שלום לך - ענתי.

הוריי היקרים,  אהובתי הנהדרת.
אין מה לעשות, דרכי כאן נגמרת.
אל תמתינו לשווא בבית הקר.
לכו לישון, כבר נהיה מאוחר.