|
אילן באור שמש זורח
משקיף באורה ובלכתה שוקע
כורע ממרחק או אז יודע
ביום בו יקרב יופיו גווע
אדמה מתכסה במי הים
רגבה שוטף ברוגע גליו
בדממה שועטת במר בכייה
שיום בו תנוצח ושנתה תופר
עולם זועק לאל ושואל
האם לזאת נוצרתי כי אין
בכוח כליי פארך לשמר
ללא רוחך עוברת בהם
האם לדעת כוחך תראנו זה
האם לשמיעת קולך תרעיד תבל
כי אם לזאת תנסנו אל
כוח אין, בגופנו השפל
אדם ליום חדש פוסע
בין חרבות לוחמות כורע
אומה לאומה בידה תכריע
עוצמת תעתועיה בראשה תשקיע
האם תובנה בעינינו אין
עולם בעיזבונו ואנו עדיין
קוצרים בליבו ויופיו נשפך כמים
שועטים באוצרו כצמאים למים. |
|
|
אוקי, אתה נמצא
בבית דו קומתי,
ומחבל נכנס! יש
לך: נייר דבק,
שקית פלסטיק,
דבש (340 גרם),
ואקדח סיכות...
עכשיו, אתה, אתה
נדפקתי אחי(או
אחותי), המחבל
כבר ממזמן הוריד
אותך, אבל השאלה
האמיתית היא: מה
מקגיוור היה
עושה?
אני, תוהה
בשכחה, שוב |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.