גאות

יש לי כל כך הרבה מה לומר
המילים מציפות אותי
בבוקר יום וברדת ליל
אני והמלל הפנימי שלי
בוחרים לשתוק
יש ימים אתה יודע
שאין כבר אתה - יודע
יש רק אני

אני והמלל הפנימי שלי
בוחרים לשתוק
באין אתה חשוב שיטה לי אוזן
המילים שלי ואני
מכילים ומכלים
זה את זה


שפל

אני שונאת את זה שאתה כמו שעון
נכנס יוצא ולא מרפה
מגלה ראוותך ושותק
בעצמך מתעסק

ולא אדע מה עובר עליך
האם זו שמחה או עצב
כל ששולחת לך זה ענן של דמיון
מהול בעצב
כזה שנגמר בו כל ההיגיון...

ומרגיש שחסר עוד בית... נכון?
אז זהו, שחסר.