שוב בוהה מול המסך.
נטול אנרגיות, מאובן.
שעות חולפות, מתבזבזות סתם כך.
פשוט פסיבי.

יוצא לעוד לילה של עשן,
עמוס תקווה לכבוש פסגות אנושיות.
והן נמוגות לאיטן,
מתפוגגות באדי האלכוהול.
וכמו תמיד כמעט,
חוזר לבד.
למצב הפסיבי.

תוכניות גדולות נרקמות במוחו,
הרים זזים ממקומם בדמיון
מחר אעשה, בבוקר אתחיל.
בחלום הוא פותר מציאות,
והיא, מקיצה אותו אל הנגוז..
כמה פסיבי.

זמן שחולף מהר,
לא פועל לטובתו...
על כל הזדמנות שנקרת בדרך.
יש וודאי מאה שפספס בערך...
עדין נפש בתחפושת,
ובפנים, צובר כעסים ואגרסיבי...
אבל בסוף נשאר פסיבי.

תמשיך לחפש אשמים...
ותמצא אויבים בכל פינה.
מי שלא איתך, נגדך.
כן, זה חזק ממך ומחוץ לשליטתך.
טהור וזך ללא שמץ מניפולטיבי.  
הכי נוח, זה להיות פסיבי.