[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה








עשר וחצי בבוקר ביום שבת באמצע יולי ואני מסתובבת ביפו עם
מגפיים גבוהים שמשאירים עקבות של לחות על הגרביים שלי, ג'ינס
שחור מאובק ומריח מעשן מועדונים נוסטלגיים וגופיה של אחת בלילה
בתל אביב, אבל בטח לא של עשר וחצי בבוקר ביפו.
שאריות האיפור של אתמול לא יורדות גם במים ונשארות עלי כעדות
לתלישות הבוקר הזו.
קמתי אצלך ממנגינה של פלאפון ורעש מאוורר וחשבתי שהאנגאובר זה
דבר שצריך לישון כדי להעביר.
אתה מיהרת וצחצחת שיניים מולי במבט ערני ומפוקח ואני הרגשתי את
הצלילות ממני והלאה ואספתי חלקי אתמול.
רציתי קפה ואתה רצית ללכת, אז התארגנתי מהר ולא נשמתי את
סיגרית הבוקר המיותמת מהרגל הקפאין שלצידה ובמקום זה ירדתי
במדרגות הלא נגמרות ונזהרתי שלא ליפול לתוך היום הזה באלימות
רבה מידי.
וזו תקופה מוזרה, מוצאת את עצמי מדברת חלקי שיחות שנשמעות לי
כמו פזמון חוזר של היכרויות, ומרגישה לכודה בלופ שאינו מסתיים
של לקום לאנשים זרים ולריחות לא מוכרים ולכוסות קפה שאני לא
מכירה או לחוסר בהם.
עשר וחצי בבוקר ואני מזיעה בתוך בגדי לילה ובתוך סיטואציה לא
לי. ואני, שהייתי נושמת ענן סיטואציות, שותה עכשיו לילות שאינם
נגמרים ורק מוזגים עצמם לתוך בקרים דביקים שהתעוררתי אליהם
באכזריות.
עצרתי מונית עם נהג דברן ואני רק רוצה להתכרבל על המושב ולעצום
את העיניים כדי להעביר את ההאנגאובר המחורבן הזה ואת תחושת
הבדידות הנוראית שאופפת אותי מכל עבר יחד עם הריחות החזקים של
אשפה שאדיה החמים מעוררים בי גלים של בחילה.
הנהג ממשיך להניע את השפתיים בקצב של אלפי סיבובים לדקה ואני
רק מהנהנת בחוסר נימוס, רואה את  הכבישים מתחלפים דרך יפו ועד
לאיילון, חושבת שמזמן לא רציתי כל כך רק להמשיך לנסוע ולהצטנף
אל תוך עצמי. הרדיו לא מפסיק לנגן שירים נשכחים של עשורים
שנעלמו, הייתי מכבה אותו באחת אם רק הייתי יושבת במושב הקדמי,
אבל הטלטלות של הפג'ו המוכה הזו מעבירים בי עליות וירידות של
משקעי אלכוהול, אז אני שותקת ועוצמת עיניים.
אחת עשרה בבוקר והמונית עוצרת בקפיצה ליד הבית, אני יוצאת ממנה
בכבדות, גוררת לילה ובוקר שהתמזגו אחד בתוך השני לעיסה של
מיאוס.
ואני לא אוהבת לקום ככה, ואני לא אוהבת להסתובב תלושה ברחובות,
ואני לא אוהבת את מה שנהייה ממני כשהאלכוהול מדבר מתוכי מילים
של לילה שאני לא זוכרת אף פעם.
עשר וחצי בבוקר, ביום שבת בבוקר, יפו, אמצע יולי, ואם זה לא
נושא לסיפור, אני כבר לא יודעת מה כן.







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
כוסית לא
נורמלית,מאד
אינטיליגנטית,
עם אופי מצויין.
אבל מה, חתיכת
פרינססה, לא
מוכנה למצוץ!





אחד שמבכה את
גורלו בע"מ

תגובת מערכת: לי
היא דווקא מצצה
יופי.


תרומה לבמה




בבמה מאז 10/4/09 10:26
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
נועה ולנר

© 1998-2020 זכויות שמורות לבמה חדשה