בית קפה קטן עם ריח טוב, אנשים שלא רוצים לישון,
כל אחד סיפור דומה, מעט שמחה, הרבה כאב וסוף זהה.
בפינה יושב שם לבדו, מחכה לחברים שלו,
שיגידו כמה שכואב והם איתו חיבוק קטן וזה עובר.
כמה קל עכשיו לבכות, כשיש פה מישהו שאוסף דמעות,
אבל מחר נשאר לבד, ביום יפה, בלי נשיקות קטנות בפה,
עוד בנאדם שמדבר הרבה, זה סתם זיוף שלא ירגיש לבד.
בנאדם בריא עם לב חולה, זה מקרה רגיל בו רגש מת,
עם עזרה מקצת מומחים, אנשים טובים שמקשיבים והוא יחלים.
בדירה קרה, בלי רהיטים יש לו כמה חדרים פנוים,
אנשים הבטיחו לבקר, אם לא היום אולי מחר, קצת לשקר. |
