"אני עוד כאן" אני צורח בלי קול " אני ע.."
האדמה הלחה כיסתה את פי, אין דרך חזרה
רק לשמוע אותכם בוכים, את ההספדים המזויפים
שבטח הורדתם מהאינטרנט.
"הוא היה אדם כל כך טוב..."
אני לא הייתי, אני עוד כאן, תקשיבו לי, אני עוד כאן.
ככה את מוותרים עליי בכזאת קלות.
העיניים שלי עדיין פקוחות אבל כל כך חשוך
אני רואה רק שחור.
אז ככה זה המוות?
לא, עוד לא לפחות הכול שחור,
כי מעלי 3 מטרים של חול דחוס, ומצבה.
מעניין מה כתבו לי על המצבה.
בטח את השם שלי, ותאריך. עצוב למות בגיל כל כך צעיר
אבל אני עוד לא מת, תוציאו אותי מכאן בבקשה, תעשו משהו.
משב רוח קריר, מייבש דמעה, בוכים עליי
בטח כולם כאן, כל האנשים שאהבתי ושלא אהבתי.
כולם באו לבכות, לבכות ובעוד שבוע לא לזכור מי הייתי בכלל.
מי אני בעצם, הרי בעוד זמן קצר אני אהיה ארוחה חמה לרמשים,
אבל למה בעצם? מה עשיתי בכלל, לא מגיע לי למות, לא עכשיו.
אולי כן?