עשרות אנשים בחדר קטן
אבל שתינו מתעלמות מכולם
מדברות בפרטיות ואיש אינו שם לב
היא מנתחת אותי ורואה כמה כואב.

אוזרת מעט אומץ ונושמת עמוק
הקצב עולה ונמאס כבר לשתוק
אז מספרת אני, על כל מה שקרה.
והיא מתחננת להציע לי עזרה.

אני לא מסוגלת לשתוק והיא לא מסוגלת להבין
איך יכולתי בעצמי לפגוע, בגלל אנשים אחרים!
מספרת על המקרה האחרון ועל עוד אחד קטן
מבטיחה אני לה שלא עשיתי זאת סתם

סוף-סוף סיפרתי הכל, לא השארתי כמעט כלום בלב
חוץ מרגש אחד עמוק, חבוי וכואב.
התאמצתי לא לבכות כי סביבנו אנשים
היא הביטה בי מופתעת, מבינה את הכעסים.

שנה שלמה של היכרות מסתיימת בכנות
אני לא יודעת אם אני מאושרת,
אבל זו בהחלט כבר תקופה אחרת...

"שנאת אדם" מוסתרת היטב
מתחת לאלפי בדיחות,
מתחת למסכה יש רק כאב
והיא מנתחת אותי בנקודות

היא טובה והיא רואה
איך אנשים משתנים
היא יודעת שזו הצגה
מניחה שהשתמשתי בה שנים

ואני מתפללת
רק שיראו זאת הם
כל כך משתדלת
שיקבלו אותי בחזרה אליהם

שישימו לב שכל כך קשה
שכל שעה עגולה נסגרת בדמעות
שיתנו לשנינו יחס שווה
שיפסיקו את ההתעללות הזאת!