זה שוב בוקר, היא רואה את הצללית שלו עוזבת את החדר.
עוד לילה
עוד אחד אחד שהיא לא מכירה
מכניסה עוד 100 דולר למגירה
יוצאת מהמיטה
מביטה במראה:
"מראה מראה שעל הקיר, מי שוב...", זה לא יילך היא חושבת
שוב לצאת אל הרחוב אולי תסיים עם מישהו אולי במאסר
"אולי סוף סוף אסיים בקבר"
בת 20 כמו 60 איבדה את משמעות החיים.
צלקות על גופה כל אחת היא אחרת,
מאביה, מאמה
מאהבה, משנאה
מאח שומר מצוות ששומר שם בגזרה.

שני אנשים שונים בגוף אחד
מורה היא בשניהם
בבוקר לכל ילד בערב לכל גבר

מרגישה שוב לבד כשהם הולכים
צועקת את שמם בין קירות לבנים

יודעת מי בוגד, מי לבד, מי אלמן
כולם עברו אצלה איזה לילה לבן

מתעלמים ממנה כאילו הייתה אוויר
אך משתעלים כאשר נושמים אותה אל הוורידים
נשותיהם לוחשות: "תראו אותה, מסתובבת, מזהמת..."
געגועים בלבם אך ידם שם לוחצת.

בבוקר ייכנס עוד שטר למגירה.