לילה,
ובתוכו המחשבות.
רועשות.
גועשות.
מציפות את כולי.
ורק מזכירות לי,
שאתה,
לא שם בשבילי.

הריח שלך,
נמוג כבר מזמן.
רק הזיכרון,
סוחף.
רודף.
שקט באוויר,
לא נותר דבר.
אני מסרבת להבין,
שהכל כבר נגמר.
וכמהה אל מבט,
ואל לב שנסער.

אולי לא אליך,
וגם לא בשבילך.
הכעס עליך,
לא נמוג,
ולא השתנה.
לבכות.
לצרוח.
רחוק רחוק לברוח.
למה בכלל,
טעיתי כל כך?
למה נפלתי,
שוב באותו הפח?

אשליות.
סביב סביב,
הכל מקיפות.

האדם, לחופש נולד.
ככה זה,
הכלוב לא לי נועד.