יום קריר, ומסביב למדורה
קבוצה של אנשים ששרים בחבורה
והלהבה לצלילי השיר היא רוקדת
אפילו לרגע היא לא נעמדת

ובבת אחת השירה נפסקת
אך האש בשלה, בחום היא מחבקת
ואז האנשים בשתיקה מתעטפים
אבל האש לא חדלה, עם גצים מעופפים

בגוונים מרהיבים של אדום וצהוב
אי אפשר את הלהבה לא לאהוב
וכולם יושבים וצופים בזרימה
של להבת האש, שוכחים - היא לא תמימה

היא קטלנית ואכזרית, משמידה בלי רחמים
את כל מי שחושב שזה רק ריקוד תמים
נותנים לחום לעטוף, הלילה קצת קריר
ישנים לידה, אף אדם שם לא זהיר

על כולם משפיעה, את הכל מחליטה
וכשהם נרדמים, היא מאבדת שליטה
מכסה אותם טוב, לא משאירה שטח ריק
והרוח הקריר מכאב הוא שורק

והבוקר עולה, ריח חזק של אפר,
וזה מה שנשאר, וכלום כבר לא מעבר
יום קריר, ומסביב למדורה
ערמות עפר שפעם שרו בחבורה.