עוד חודש התחיל. עוד שנה עומדת להסתיים. אני אוהב לסכם דברים,
התכונה המעצבנת של המיידיות מונחלת גם בי. התבניתיות הזו בה
מתמצים אירועים גדולים בחדשות קוסמת לי. הייתי רוצה לשכור עורך
חדשות ענייני שיעשה לי "מאירועי הפרקים הקודמים", לא שאני
משווה עורכי חדשות לכאלה של טלנובלות - טוב, אולי קצת. במשחק
מחשב ישן שהיה לי, הייתה את האופציה לראות סטטיסטיקה. נפרסה
בפניי רשימה לא נגמרת של מידע: כמה פעמים לחצתי על הכפתור
השמאלי של העכבר, באילו ימים שיחקתי הכי הרבה, מי האויב איתו
הייתי הכי טוב ועוד. רשימה כזו בחיים האמיתיים יכולה להיות
כבירה. השבוע הבטתי בראי מאה וחמישים פעמים, ימי שלישי הם
הימים הקשים ביותר לי בשנה, האדם עליו אני חושב הכי הרבה פעמים
ביום הוא גם האדם ממנו אני הכי מפחד, רוב הבנות שאותן רציתי
במהלך חיי הכילו בשמן את האותיות מ' או נ', אני מחייך הכי הרבה
בצהריים. כמות הדברים שאתה יכול ללמוד על עצמך היא בלתי נגמרת.
מתמטיקה של שגרה יומיומית, פנטזיה רטובה של נתונים יבשים.
אם כבר בהשוואות למדיומים אלקטרוניים עסקנו, הרי שקל להשוות את
חיינו ללוח שידורים טלוויזיוני. הלוח מורכב מארבע העונות,
שתיים ארוכות ושתי עונות מעבר שיקשרו בין חום לקור. עונת הקיץ
של חיינו תהיה מלאת אימפולסים ועקיצות מהירות בלי מחשבה עמוקה.
חם ולח וזה מציק. אם אדם יטריד אותך, אתה תריב איתו. אם היא
תפגע בך, אין כוח להתכרבלות - לוהט כאן מתחת לשמיכה - אתה תראה
לה מה אתה מרגיש. קיץ זה הזמן של תכניות צחוק ושטות, זמן של
שחקנים גרועים לקבל את דקות התהילה שלהם - דמויות הרקע בחיים
שלנו הן השחקנים הללו. הם יקבלו מאיתנו יותר זמן מסך כיוון
שאנחנו יכולים לצאת החוצה, לחוף, לטייל. יש לנו מקום לאנשים
איתם ביום גשום לא היינו מעיזים לחלוק שיחת טלפון. גם התכנים
והסוגות המעסיקות אותנו בקיץ לא מגיעים לרמה גבוהה, אנחנו
נסתפק בקומדיית טראש על חייזרים, או סדרת פעולה שחוקה - לשכב
על החוף ולדבר על סקס מספיק לנו, אנחנו לא מחפשים אינטלקט
כשחם. הדוגמניות יופיעו בלבוש מינימאלי על המסך, כך גם אנחנו
נוריד את הרף של הבררנות בכל הנוגע למכנה משותף עם בני הזוג
הפוטנציאלים - כל עוד המראה עובד והעור חשוף, אין חשיבות
לדיבורים, בואי לרקוד. בואי לכוכב נולד.
כאן מגיע לנו הסתיו, הנפילה הגדולה. הרמת המסך, השטויות
והטעויות של הקיץ מתגלות בנצנוץ של עלי שלכת כתומים. יום אחד
אתה חושב שאתה יוצא להשתזף, יורד עליך גשם. אתה יוצא לרקוד
בגשם, שרב מחניק נופל. המבקרים שואלים את עצמם על דפי העיתון,
למה ראינו את הזבל הזה? אתה מתעורר ליד הבחורה הקייצית, מי זאת
ולמה היא מנשקת לי את הצוואר? הסתיו משיר מעלינו את שכבת מקדם
ההגנה מהעולם שעטינו בעונה החמה. עונת המעבר המכינה אותנו
למלנכוליה המלטפת והממכרת העומדת לבוא.
גשם קר ומקפיא, ערפל מתוק וממיס, שלג עוטף ומכהה. המאפיין של
החורף הוא ההתרפקות על התחושות. הכבדות הבלתי ניתנת להסברה אך
עם זאת מובנת מאליה שמלווה כל צעד ושעל. גרביים עבות עוטפות
רגליים קרות. רגליים קרות, פחד וחוסר החלטיות. בטלוויזיה אנחנו
מתמכרים לסדרות הקטנות על משפחה, פסיכולוגיה בגרוש שגורמת לנו
להרגיש שאנחנו לא לבד. גם שם בפנים היא חושבת על לעזוב אותו
אבל מפחדת להישאר לבדה. לפני החורף צריך למהר ולמצוא חברים
אמתיים, לברור מהאוסף הבלתי מתויק של הקיץ, צריך מישהי להתכרבל
איתה מתחת לפוך. צריך למצוא תכניות טובות לפני שכולם כבר
יתחילו לראות אותן ואנו נישאר מאחור. המוח שלנו עובד שעות
נוספות, החום התעשייתי אותו מספק המזגן מזין אותנו במחשבות על
פשר קיומנו. אני רוצה לחשוב שהוגי הדעות למיניהם והפסיכולוגים
הפרוידיאנים עבדו בחורף, כשגשום בחוץ וריק בלב. הפרסומות
מדברות אלינו ברכות וכרוכות בצבעים חמים ומרגיעים. פרוזאק
להמונים בלחיצת כפתור. בנות שמנמנות בעלות אופי עמוק, עיני עגל
ורצון עז לחיבוק יחליפו את הדוגמניות השטוחות. מוזיקה קלאסית
ברקע. לקראת סוף העונה, אנחנו באחד משני מצבים. או מאוהבים עד
הגג ולא יכולים להפסיק לחייך ולהתחבק, עסוקים בצדדים
האופטימיים של הקור. או שוכבים בתנוחה עוברית וקפואה, פנים אל
החלון המשקיף אל העולם, אך החלון מכוסה באדים ואין לראות דרכו.
בדידות איומה מבית הכבלים או קיטש מופתי מבית הוליווד. שחור או
לבן. חורף.
הפצעים שנחפרו בתחילת החורף התמלאו חלודה מהגשם. כעת השמש
עולה, קשת נפרסת ונוגעת בכל פצע, מצמיחה ניצנים של תקווה.
האביב הגיע. החלודה נצבעת, הפצע מחלים. פריחות אדומות, גבעולים
ירוקים, קולות ילדים נשמעים. גושי הקרח שבמסך נמסים, הבעיות
נפתרות, העונות נגמרות. הבן האובד מצא את אימו, מצא אהבה, מצא
תכליתו. האביב מביא עימו ריחות מרעננים, שילוב של עבר ועתיד.
אך שלא כמו הסתיו האפרורי והרשע, כאן הכל מואר. בסוף כל גשם לא
צפוי, ישנו חיוך שהוצא מהבוידעם. מבצעי סוף עונה. בואו נקנה
בגד ים. פרומואים לתוכניות ריאליטי, חיים של אחרים. הקיץ
מתקרב. עכשיו עוד נעים. זה הזמן לאהבה, הלחות נמצאת ממש מעבר
לפינה.
עוד חודש התחיל. עוד שנה מסתיימת. חורף, אביב, קיץ וסתיו.
כולנו תקועים בלופ. גם אם נמהר, לא נתקדם. רק יכאב לנו הראש.
זה דבר אחד להבין שהמיקום של הכדור עליו אנחנו חיים בחלל משפיע
על מהות חיינו, זה בסדר. אבל רע מאוד אם ניתן לתזוזת הכדור
הענק לשלוט בנו, לסחוף אותנו אל מעבר לאובדן השליטה הרצוי מידי
פעם. יש למצוא את האיזון של לעוף עם הרוח ולעשות רוח, כמו
הציפורים. לעיתים לנוח על משב רענן, לעיתים לנפנף בכנפינו כדי
להגיע למחוז חפצנו - או לפחות לחפש כזה. עוד חודש התחיל.
רקוויאם לשנה החולפת. |