מרחוק הכל שקט.
מגבוה הכל חסר משמעות.
זה לא נכון שעצב הוא שחור.
דווקא בתוך כל הצבעוניות הזאת
אני לבד.
זה לא מתאים לי.
ואני לא שייך לאותו מקום.
אפה שאמרו שאין היגיון
אני הבנתי הכל.
לא מקפיד יותר על עקביות.
טוב, כמעט לא...
אני עדיין אוהב את השקט.
נופים שאני צריך לשכוח
כל הזמן ממלאים את עיניי.
וצחוק של אחרים עושה לי רע.
מפלס הסבלנות לא יציב
בשנה האחרונה.
אין לי מה להציע
ואני כבר לוקח חופשי.
פעם זה לא היה ככה.
לא הייתי מאמין
לו אמרו לי
(אבל אף אחד לא אמר).
דברים שפעם היו חשובים
היום לא משנים שום דבר.
היום שום דבר לא משנה.
אין חשוב.
יש רק מה שקיים.
גם לא יהיה מעבר.
זה וזהו.
אבל אני עדיין מופתע לפעמים.
יש דברים שאני אף פעם לא אבין.