ליאל אדמון / פעימות |
גוברות על הנועם הזה - להיות בטווח ראייה
אין חוץ מזה כלום
תנועה זורמת בעורקים, אוויר הסערה נספג בעור הלח
שפתיים יבשות ביקשו מגע.
מה רע?
בושם נוגע בקצות האצבעות
עשר, אחת-עשרה בערב - חושך
(אין כוכבים אפלים)
אני שטופת מלל דוממת,
מבקשת לשמוע את תוכי ממלמל
בטווח קשירות המבט שלך
לשתוק
לראות אותך, לחשוב אותך
לדעת רק את כף ידך
ואז לחזור אל השקט.
"לעצום עיניים ולקרוא."
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|