חורף 2008 (וקר לי)

אפיזודת האהבה  ההזויה ביותר בחיי חלפה לה ופרחה. הוא היה
מקסים ומעורר פלצות בנשימה אחת. יפה בצורה מכאיבה במבט חטוף
ודוחה בשל יוהרתו ובשל החוזק שלו עלי.

מעטים הם הגברים שגרמו לי להרגיש קטנטונת. שגרמו לי לרצות לאבד
את עצמי עבורם. עפו לי כבר פרפרים מתוקים בבטן אבל לא מין הסוג
הנדיר הזה. כאן היו אלה פרפרים של העזה ועונג. אף פעם לא
הרגשתי כנועה ובוודאי שלא נתתי לעצמי לאבד שליטה על העניינים.


עד אליו.
הוא הכניע אותי.
בא אלי.
בשקט.
מאחור.

בחדרו החמים ומכניס האורחים, הוא תפס פיקוד. באשר למין, הוא
היה רב אומן כזה. כל הניסיון המיני  המכובד שרכשתי בעמל ובזיעת
אפי לא היה צריך לבוא לידי ביטוי והפך לחסר רלוונטיות. הוא פטר
אותי מן הבחירה. גרם לי ללכת אחריו בעיניים עצומות. ורק להביט
. בתנועות. בזיעה שנטפה על גופו הארוך.  היו לו תנועות בטוחות
ודרכיו אל השיא היו ידועות לי ולו מראש. גופו ותשוקותיו היו
למובנים ומוכרים ויצרו אינטימיות חדשה עבורי בתוך זמן קצר
יחסית. המין הילך עלי פלאים. סנוור את עיני. ערפל את חושי.
כשביקשתי לקחת שליטה קיבלתי תשובה שלילית לרוב. הכול היה על פי
דרכו. אך אין זה אומר שלא באתי על סיפוקי ואף יותר מכך. לעיתים
כבר רציתי שייגמר. זה היה חזק. משתלט. עוצמתי. היה בזה משהו
מעורר ומפחיד וזר ואולי גם שונא קצת. ערבוב של רגשות כזה.
במבט לאחור...

במדרגות המטפסות לביתו, הוא היה פוסע אחרי, ואני הייתי מתכווצת
תחת מבטו הממוקד. שיער עורפי סמר והיה גם את רגע הרטט הזה...

כבר ראיתי בחיי סרטי טבע על התנהגותן המינית של חיות פרא
גדולות, רק שעד כה לא הרגשתי כמותן. חיכיתי לרגע בו נכנס והיצר
ישתלט עליו ואז הוא ישתלט עלי. ינתב אותי למקומות האפלים
והמתוקים שבם יחפוץ.

התאהבתי בו למין ההתחלה. הוא כבש אותי בניגוד לרצוני ההגיוני.
הוא היה גבוהה כזה ותמיד היו לו המילים הנכונות והבטוחות לומר.
הוא נראה לי קשה להשגה והפיץ את גבריותו לכל עבר. הכניע אותי
במבטיו וחיוכו.

לעיתים השתלטו עלי המחשבות שכמו לכל זכר שתלטן , יש לו הרמון.
עוד נשים שאותן הוא מבקר מעת לעת. מרעיף עליהן את המילים
שהקדיש לי. נוגע בהן הופך אותן מצד אל צד. מנשק, מכוון. מלחיץ
ומרגיע.  הוא היה לי כסימן שאלה ענקי שכזה. ועד עתה איני יודעת
בלב שלם מה היה שם בינינו.

רציתי לסמוך עליו. אף פעם  לפניו לא נתקפתי חרדה בקשר לאמינותו
של הפרטנר שלי. כאן הכול היה שונה. לטובה ולרעה. כללי המשחק
השתנו ואני כלפי חוץ הסכמתי לשחק את המשחק כדי להיות השחקנית
הראשית על הסט... אבל בתוך ראשי... דבר לא הרפה. רק הסתבך
והסתבך ולא נתן לי מנוחה.
"תסמכי עלי", אמרו לי מבטו ומילותיו היפות. תדירות ביקוריו
הוכיחה לי שהוא רוצה אותי. שאני מיוחדת עבורו. "אני סומכת
עליך" השבתי עם או בלי מילים. השבתי לו ובעיקר לעצמי. אני
סומכת עליך. קח אותי לאן שתחפוץ. סומכת. זה היה שקר . רציתי
לסמוך עליו, זה נכון. אבל מבחינה רגשית הוא היה לי חידה. לא
הבנתי אותו אז איך יכולתי לסמוך עליו ולהיכנס לתוך זה נקייה.
ללא חשש? איך יכולתי לסמוך עליו אם היה בינינו "פאק" ענק
באמינות הבסיסית?  אפשר שזו הסיבה ששיתפתי איתו פעולה. שרציתי
אותו כל כך. שניסיתי להשאירו קרוב אלי גם כשהחל להתרחק, להתחרט
ולוותר עלי. הייתי סקרנית.

בפתאומיות הפך הצורך בתשובות לגבי מה יהיה עלינו ומה הוא חש
כלפי והאם הוא הגבר שלי... לצורך גופני. כמו אוויר לנשימה
וחשתי שנוכחותו הבוטחת מחזקת אותי למרות שלמען האמת החלישה
ופגעה בי. הייתי מוצאת עצמי משתוקקת למגע העצום של עירום מלא
איתו. לחיות  שבו. לכוח של גופו הכבד עלי. לריח גופו. למילים.

אפיזודת האהבה ההזויה ביותר בחיי חלפה לה ופרחה. השאירה אותי
עם זיכרון עמום שאיני יודעת אם לנתב אותו למקומות טובים של
אושר במדפי הזיכרון העמוסים שלי או להוריד אותו למעמקי
הזיכרון, לטאטא הכול כי הייתה זו בדיה.