|
הנה רחש המדבר
מנשב סופות של חול
אל תוך חלל החדר
החלונות כולם פרוצים.
קורות ברזל על פני שמים
מסמנות את גבול האסור והמותר
הם מכבים את האורות על הקהל
הדשא נלחש על רגליים יחפות.
הצללים נוטים להיעלם
אל תוך החושך הגדול של ציר הכרתנו
הביטחון משחרר מהפחד
את כל ההבטחות שבעולם.
יריעות האוהל רושפות את רשת השמים
למרקמים אפלים בזוהר
שכחתי מה רציתי לומר
הזיכרון הזה היה חזק מדי. |
|
|
בנעורי הייתי
מזיין דתיות
לאומיות.
הכי אהבתי איך
שהן צועקות
אלוקים כשהן
גומרות.
השם ישמור...
יעקב פופק מספר
זיכרונות נערים. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.