רגע יחיד במינו עוצר את הזמן,
שמיכת המדבר עוטפת את שאריות
היום שלפני.
אתמול נעצרה הנשימה האחרונה,
של ההתגעשות הפנימית,
של מפלי הינקות הצוננים,
של תנועת המפוחמות הבלתי פוסקת,
של זיכרונות כואבים ונעימים כאחד,
של יחיד מול רבים ורבים כאחד.
משב רוח מדברית, רוח קדים,
אני פותחת את הדף הראשון של סיפור אהבה.
עכשיו, השלב המכריע מתחיל!
הפחד האמתי, הוא לשמוע את
תקתוק פעימות הלב,
המודעות האינסופית, שהוא שם,
שיש חיים... סוף לעיר תחילת המדבר.