יובל ברקת / אבא פרישמן |
אני עצוב נורא לרגע
לא כמו מישהו - סתם עובר מולו
אני אחר
אני חושב עליו עד דיזנגוף
קשה לראות מתחת לשמיכות
אני חושב שהוא דומה לי
לא כמו תאום אהוב מבית
יותר כמו סוף של התחלות טובות
יש רגעים אני מרגיש אשם
דמעות רחוב בגלל אדם שוכב
לא כמו זקן שסתם עובר שם
יותר כמו ילד ששונא הוריו
אני מכיר אותו, הוא גורלי
מה שהייתי כל מי שאני
יש ימים הוא מתבונן בי
וסופר את שמחתי.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|