שדרות בן גוריון מעולם לא נראו יפות יותר, כבאותו לילה.
שנינו צועדים אל עבר גשר האבן המרוצף המוליך אותנו אל הים.
מתנודדים קמעה ונעזרים זו בזה לשם ייצוב הגוף ושווי המשקל.
מבושמים מן השיכר אותו לגמנו, נזהרים בירידה במדרגות.
כפות רגלי היחפות פוגשות בגרגרי החול הקרירים
הנכנעים לצורת כף רגלי ומשנים עצמם.
עוד מעט שמש עולה, אתה משדל אותי לרוץ למים
ואני נשכבת לי על החול, ללא אומר מילה.
אתה מנסה למשוך אותי ולשאתני אל הים.
עיני פקוחות, מביטות בתדהמה בעננים שבשמיים
ובפי יש רק תפילה - לך.
5.7.2008 12:42-12:45 PM |
