אתה עוזב את המושב, לתל אביב
וזה מרגיש כמו קיץ,
בין אצבעות של ילדים.

זו עיר של זונות וכוכבנים
ואבקת יהלומים.

עיר של 70 אחוז לחות,
גם בשמונה בערב.

עיר של מוניות ומטוסים שחולפים
וחלומות
ואכזבות
שמתנגשים
ברוכבי אופניים.

עיר של ירחים רבים
וקונדומים פזורים.
מלאים בשאריות של אהבה.

וכל החפצים שלי בשתי מכוניות
נוסע אל הנדודים
ואין לי מזוודות.

אז תיקח את מה שהחיים נותנים לך.

חשבתי שיהיה לי קל יותר לברוח מעצמי,
לא לראות לאן נסחפתי
וכמה עמוק נפלתי.

ופקקים. המון פקקים.