חי באי של בדידות, ים של אנשים מסביבי
פוחד מעומק הרגש, עצור ורדום כבר שנים
מפחד להתבגר,לא מצליח  להתגבר
אבוד במבוך של מחשבות שבניתי לעצמי
(תוכנית הבניה לחיים שלי אצלך?)

העבר רודף והעתיד חוסם אותי
ובהווה אני לא מפסיק לרוץ ולהלחם
עם אנרגיות שחשבתי שיספיקו לעד
אני כבר לא ילד אני לא מסוגל להמשיך במשחק הזה

משקולות של הסביבה גורמים/ות לי לשקוע
אני כבר לא אצא מזה!
שקעתי כבר עמוק, עכשיו בטוח שכולם מעלי
אז מה אני עושה פה...
תגיד אז מה אני עושה פה...

אני טרוד, אבוד
זה מאוחר! אני לא רוצה עוד!
קצב ההתחשלות כבר לא בקצב הכאב
אם אדם לאדם זאב, אני כנראה צמחוני
אני לא במירוץ לשלטון...
אני אשאיר לך לדמיון מה סוף הסיפור שלי
כי אני כבר יודע...