כשהשמחה אוכלת את הפחד
אני קופצת בתוך עצמי
מנתרת למעלה
נגיעה קלה בך, וחזור.

אני יושבת ושותקת
בתוך זיכרון בין דקותיים
מחפשת דרכים
איך להקפיא את הזמן

כשאני מתקרבת כל כך אליך,
אני קרובה הכי לעצמי.
כשאתה הולך,
נשארות לי המילים הללו.

הן וודאי מחממות רק מעט,
הנר שהדלקתי גם הוא חסר תועלת.
בשעה כזו חזרת כבר,
אל העולם שמעבר לאתה ואני.

ואני,
בדלתיים סגורות
יכולה להרשות לעצמי
ולו לרגע, להישאר.


12.12.07