"אווו, שלום!"
גרגירי האבק נסוגו מעט בבהלה מקולה הרם של קרן השמש בשעה
שליטפה אותם לראשונה. היא החלה לזרוח לפני זמן מה, מטפסת מעלה
בינות לעצים, פוגעת בדשא הלח מן הלילה ועושה את דרכה אל קיר
הבית. השמש עצמה, שכבר ראתה את מה שממתין לקרן החמימה הבטיחה
לה הפתעה נעימה, וזו ציפתה לה בכליון עיניים.
"שלום גם לך, קרן שמש!" קראו כמה מגרגירי האבק, אך זו רק חייכה
בנצחון וצחקקה בשמחה.
"בוקר נהדר!" אמר גל קול שחלף באיזור. "וכי למה את כה שמחה?"
קרן השמש חלפה על פני כולם והביטה פנימה אל הבית מבעד לחלון.
מזל שהיה בכוחה לחדור דרך זכוכיות, תריסים ורשתות הגנה מפני
יתושים.
"כמה נפלא לחזור לכאן..." אמרה בעדינות. "אתם לא חושבים?"
"מעולם לא עזבנו," אמרו גרגירי האבק. "זו רק את נעלמת בינות
לענני העופרת שפקדו אותנו לאחרונה."
"היה קשה בלעדיי, הא?" שאלה קרן השמש בזחיחות.
"כמובן, קשה לרחף כשיורד גשם. הוא תמיד דואג להפיל את כולנו
למטה," התאונן גרגיר מרוגז,  "ואחר כך קשה לחזור."
"כן, אה. חלקיכם כבר התמזגתם עם האדמה."
גרגיר האבק צחקק. "כבדרך העולם." הוא הביט בה בסקרנות. "וכעת
ספרי לי, קרן שמש. מה כל כך משמח אותך?"
"הבט!" היא קראה בהתלהבות וניסתה להתקדם יותר בכדי לחדור אל
תוך החדר. "כמה יפים הם!"
גרגיר האבק חייך. "הם כאן עוד מאתמול."
"אבל אני לא הייתי כאן אתמול. והתגעגעתי לראות אותה בבואי הנה
בבוקר." היא חייכה.
הוא ריחף מטה והתיישב על אפה.
"הזהר!" קראה קרן השמש בבהלה. "אתה עוד תעיר אותה! שלא תעז
לגרום לה להתעטש!"
הגרגיר חייך והשתדל שלא לזוז ממקומו. "אין לך מה לדאוג, קרן
שמש. אני אוהב להתיישב כאן ולהביט בה. למעשה, הייתי כאן כל
הלילה עד שראיתי אותך מגיעה."
קרן השמש הרימה גבה. "היית כאן כל הלילה?"
"כמובן שעצמתי את עיניי ואטמתי את אזניי כשהיה צורך בכך..."
השיב גרגיר האבק כבדרך אגב.
קרן השמש היססה. "ו... איך היה הלילה?"
"רווי תשוקה וגעגועים," סיפר גרגיר האבק. "היא לא הייתה כאן
הרבה זמן, כפי שאת יודעת."
קרן השמש הנהנה. "בפעם הקודמת זה היה נוראי."
"אני זוכר," הסכים איתה הגרגיר. "היא הסתובבה כאן בחדר כמו
לביאה בכלוב של זהב. לא ידעה מה לעשות עם עצמה... בהתה
בתמונות, חיבקה אחת מהן. התיישבה והקלידה משהו במחשב וחזרה
לרצפה, לשבת או לשכב. ואז היא התמוטטה..."
"רציתי שירד גשם, שתדע שגם אנחנו בוכים איתה..." מלמלה השמש.
"כבר זמן כה רב שלא ראיתי אותו כה מיואש כמו אז... היא תמיד
גרמה לו אושר."
"אבל הלב שלה נשבר!"
גרגיר האבק הנהן בהסכמה וריחף מעלה מאפה של הנערה הנמה. "היא
אמרה לו שהיא מרגישה כאילו רוקנה מתוכן."
"אני יכולה להבין זאת."
"היא רוצה שהם יחזרו להיות מאושרים ואין שום צורך במילים.
הביטי בה. וגם הוא... הביטי גם בו, קרן שמש."
קרן השמש הנהנה בעצב. "חששתי..." גרגיר האבק הביט בה בנשימה
עצורה. "חששתי... שאולי היא לא תחזור..."
"טוב, כי לא היית כאן בלילות ובימים הסגריריים לא הגעת בכדי
שאדווח לך מה קורה."
"כל כך שמחתי למצוא אותה כאן שוב." היא התקרבה, כמהה ללטף את
הזוג הישן בחומה.
"מה את חושבת שיהיה?" שאל גרגיר האבק בתקווה.
"שאלה טובה."
הוא התגלגל באוויר באכזבה.
באמת חשבת שאוכל לענות לך על דבר שכזה?"
"הם מאוהבים!" התערב גל הקול בשיחה. "אני שמעתי אותם בלילה -
"
"חצוף!" קראו גרגיר האבק וקרן השמש פה אחד.
"הם יצרו אותי!" התרגז גל הקול, "וכי הייתה לי ברירה אחרת?!"
השניים הביטו בו בכניעה.
"אתה צודק," אמרה קרן השמש. "אז... מה הלך כאן?"
"הם אוהבים!" הכריז גל הקול.
"ו...?" שאל גרגיר האבק בגבות מורמות.
"אתם לא באמת מצפים שאספר לכן כיצד נוצרתי! זוהי פגיעה
בפרטיותם!"
קרן השמש הנהנה בהסכמה. "עלינו לסמוך עליך, אם כך."
גל הקול הנהן. "הם התגעגעו... לא בדיוק אמרו את זה. כל אחד
והשדים שלו, אבל התגעגעו."
"הוא כתב לה מכתב באחד הימים," סיפר גרגיר האבק.
גל הקול הנהן בהסכמה. "כן, אני זוכר את זה. הוא סיפר לה על
כך."
"ומה אתה חושב שיהיה?" שאלה קרן השמש את גל הקול.
שאלה גורלית.
"מה זאת אומרת?" התרעם גל הקול, "מדוע כולכם שואלים את אותו
הדבר? ימים יגידו. זאת התשובה!"
"היא ביקשה להיות חזקה..." העיר גרגיר האבק.
"אכן," הסכים גל הקול.
"מרגיז אותי שהפסדתי את כל זה," רטנה קרן השמש.
"אני רק שמח שהיא חזרה לכאן," אמר גל הקול, "באמת שהתגעגעתי
אליה."
גרגיר האבק הנהן בהסכמה. "אבל ידעת שהיא תחזור."
"נכון, אבל כולנו יודעים שאין זה אותו הדבר כשהיא כאן וכשהם
מדברים בטלפון," אמרה קרן השמש.
השניים נעו ושלושת הדוברים קפאו במקומם. לא קרה שום דבר. היא
רק נצמדה אליו והוא הידק את חיבוקו סביבה.
"בואו נחזיק אצבעות בשבילם," ביקש גרגיר האבק בשקט, "אני מאוד
רוצה שהם יתגברו על כל הצרות שלהם."
קרן השמש הנהנה. "אני איתך. ואתה, גל קול?"
הוא חייך, "כמובן."
גרגיר האבק התיישב על אדן החלון, בדיוק היכן שהייתה קרן השמש.
גל הקול התמזג עמה והראשון חש כיצד הם מחזקים אותו. אליו
הצטרפו גרגירי אבק נוספים, וכל אלה התקדמו הלאה יחד עם השמש
והקול ועטפו את השניים בשנתם.

גם זה סוג של קסם.