כולנו כאן מלווים אותך
במעבר שבין העולם שלנו לעולם האמת
ואתה כמו מבעד זכוכית
כבר נמצא שם
אבל זה רגע פרידה
אני מצליחה לראות אותך
אבל לא שומעת
אני רואה את נשמתך במערומיה
כי התכריכים שאתה לבוש בהם חושפים לי.

מישהו בלוויה אמר ז"ל
נפטר בן עשרים ושבע
וטוהר נשמתך מביט וצנוע
לא שייך לעולם של מילים ופרפראות
זה רק בשבילנו
בצד הזה של הזכוכית
ואני רק כל הזמן חושבת
במן מנטרה מגוחכת
שלא מפסיקה להציק לי במוח
איך התקשרתי לפני יומיים ולא ענית
ואיך לא ביקרתי בשבועיים האחרונים
ומה יהיה עם הספר שהשאלת לי
והמתנה שביקשת ממני לבוא לקחת
והחלה
אוף, אפיתי לך חלה לשבת הבטחתי לעצמי שאקפוץ אליך היום.
אל תכעס עלי.

טוהר נשמתך צוחק עלי
כמו שצחקת בחיים, כמו מן המתים
שאפסיק עם השטויות

טוהר נשמתך היה עמי
בתנועה, כשטיילנו, כשביקרנו,
כשהתווכחנו פוליטיקה ודיברנו ספרות
עכשיו הוא רק מביט בי בעיניים
ואני מעזה ובין כל המשפחה
מישירה מבט קטן. רואה אותך מזוכך יותר.