היא:
אני רוצה להגיד לך תודה על כל הזמן שהיית איתי. תודה על הדברים
הרבים שאיפשרת לי לקחת ממך, ללמוד ממך. על הדברים שהראת לי, על
שהכנסת אותי אל נבחי מוחך ונשמתך. אני רוצה להגיד לך תודה, על
ההזדמנויות שנתת לי, על שפקחת את עיניי במובנים רבים כל כך.
אני רוצה שתדע שאלה היו שנה וקצת מופלאים בחיי, פתאום ראיתי
אפשרויות שלא ראיתי קודם, פתאום הבאת אותי לעולם חדש. גרמת לי
להרגיש דברים שלא הרגשתי עד אז, בעוצמה שלא הרגשתי אף פעם. אני
רוצה להגיד לך תודה, על שנתת לי להיות לצידך במסע המרתק שהיה
לנו ביחד. אני רוצה שתדע שבאמת אהבתי, עדיין אוהבת אותך. אני
מצטערת על בחירות לא נכונות שעשיתי, על דברים שפגעו בך. מצטערת
שמנעתי ממך דברים שרצית לעשות, ועוד תעשה. אני אתגעגע אליך.

הוא:
אני מודה על שהיית איתי ועל כל מה שנתת לי ושתדעי שאת האדם עם
הלב הכי טוב שפגשתי בחיי. ואני גם אוהב אותך ותמיד יהיה מקום
אצלי שהוא רק שלך ואני מצטער שאני אידיוט, ושסביר להניח שמה
שעשיתי זה משהו שאני אצטער עליו.  אבל לא מגיע לך להיות עם
מישהו שהוא לא שם ב-100% ואני התחלתי להעלם איכשהו ואני יודע
שאני דפוק. אני נחנק והדמעות עומדות לי בעיניים אבל זה המצב
עכשיו. תודה שנתת לי את התקופה היפה בחיי, וסליחה שאני כזה.

והשקט בינהם, חוצץ עולמות, כאילו נפערה האדמה והם משני צידיה.
כאילו העולם נהיה אילם, ולהם כבר לא אכפת. השקט הזה כבר לא חדש
להם.