בוקר בוקר
הסיפור הקבוע.
הכביש לאורך פארק הירקון.
מתחת לגשר.
ימינה לתחנת דלק פז
ושוב השתלבות ימינה.
תכף נתיבי איילון.

ובעלייה לאיילון
כמו בכל יום.
"עומס עד יציאת השלום"
ואני יושב במזגן.
לצד שכנים רבים.
שכנים לרגע.
איש איש. ורכבו.

ברדיו זה נקרא עומס קל.
וכאן קבוצה מקרית.
יושבת מחכה.
רק עוד 300
או אולי 500 מטר.
מול השלום זה יעבור.

לועס עוד ביס מלחם שיפון.
נהג ממהר עוקף ומשתחל.
איזה מעצבן.
ואני בוהה. מהרהר.
לשמאלי רכב אפור.
לימיני עוד רכב. נהגת.
דווקא מסקרנת.
ועל הגשר ממול
אותה המילה הכתובה
"עומס עד יציאת השלום".

חושב על הפגישה
שמצפה בתחילת היום.
עוד אאחר אם זה יישאר תקוע.
אבל הסיפור הזה ידוע.
הסוף ב4 מילים קבוע.
"עומס עד
יציאת השלום".