הנה אני חובר לנשר הגדול
ידיי פותחות את השער רחב
אל תוך ממלכת הצפנים והאותות
מסך השלווה נפרש על פני הארץ.

שדה שיבולים זהוב קיץ
נרמז במסורה במואס פינות האבן
עקרבים שחורים תחוחי רגבים
רושפים אל מותם את זעם השנים.

חיות אפלות ממלאות את ציר הלילה
ברכז הפחד הממוסס באשליה
חיות התרבות רועדות עצמן לדעת
מעבר למיתרי הנישול הכבדים.

הדמויות מסתדרות למערך הכוכבים החדש
הזמן מתכרבל בגליו הרכים
ועיניי לומדות לראות בחשכה
את כול מה שנשכח היה.