אני כותבת כדי לעגן את עצמי

העט שלי היא מוט להיאחז בו, שלא אסחף בזרמים המהירים.

סוגרת אצבעות על העט בכל כוחי, בעודי נמשכת לכאן ולשם

משילה מעלי חלקים מתקלפים - כל מה, שאינו מהותי עוד.

עם העט אני בעלת כוחות פלאיים לשרוד את הטלטלות. את הזמן.

לוחמת אמיצה במאבק אבוד מראש.

אני יודעת - הכל יחלוף במהירות, כמו נוף בחלון רכבת דוהרת.

תוכרז התחנה האחרונה, שם אתבקש לפנות מקומי ולעזוב.

אך, אם אפנה מבטי אל מה שנכתב, תאיט הרכבת את מהלכה

ניתן יהיה לראות נוף ברור,  תמונה בעלת קווי מתאר וגבולות.

שם, אשה אוחזת עט בתוך מים גדולים,מתעקשת להישאר. בוחרת
להיות.

חומרים כתובים יציינו את ההבדלים בנסיעה הזאת.

אני מיטיבה אחיזתי בעט, וכותבת.