בצידי הדרך, בצידי הכביש,
בשקט בשקט, עומד לו שם איש,
שואלים, ברוך השם, משתעל ונושם,
ועומד שם, עדיין לא החליט,
בוחן קצת ומביט, רוצה איזה מכונית.

איזה איש, כמה רגיש,
חושב לו, האהבה כבר לא מודל חדיש.

והאהבה נוסעת לה בכל הדרכים,
הגה ביד אחת, לכל עבר מפזרת חיוכים,
מחליפה הילוך, לא עוצרת בשום רמזור,
נוסעת קדימה, לא מסתכלת לאחור.

האהבה דוהרת לה בכל הכבישים,
סיגריה ביד השנייה, שולחת חיוך לברנשים,
לוחצת על הדוושה, לא עוצרת בשום תמרור,
דוהרת קדימה, היעד לא ברור.

האהבה, דורסת את החיים,
ללא מעצורים,
נמצאת בכל מקום,
תגשים גם כל חלום,
ללא מעצורים,
ולא חשוב מה אומרים אחרים,
היא תיקח אותך לאן שרק תרצה,
תיקח אותך עד הסוף, עד הקצה.

האהבה נוסעת לה בין כל הצמתים,
צופרת לשונאים, ומפזרת גם כמה מבטים,
מסתכלת במראה, סוגרת את החלונות,
ונוסעת קדימה, לא חושבת לפנות.

האהבה דוהרת לה בין כל הרחובות,
עוקפת את הקנאים, ולא מספקת תשובות,
מגבירה ווליום, וממשיכה בדרך,
דוהרת קדימה, היעד הוא רק בערך.

האהבה, דורסת את החיים,
ללא מעצורים,
נמצאת בכל מקום,
תגשים גם כל חלום,
ללא מעצורים,
ולא חשוב מה אומרים אחרים,
היא תיקח אותך לאן שרק תרצה,
תיקח אותך עד הסוף, עד הקצה.

והאהבה, כזאת בשלה,
לא מודה שהיא ממכרת, גם לא שהיא חולה,
ורק ממשיכה בדרכה,
כמה שהיא ממלאת, ככה היא ריקה,
נוסעת, מרוב אושר שיכורה,
דוהרת, מרוב כאב כבר גיבורה,
ולא עוצרת אפילו לנוח בצד,
צריך את הרגע, לקפוץ, לשבת ליד,
ולא חשוב כמה תהיה יפה, כמה מקורי,
היא לעולם לא תספר מה השאירה במושב האחורי,
האהבה ללא מעצורים, רק דורסת, לא חונה,
אמרו השוטרים, היא הורסת כל מה שהיא בונה.

בצידי הדרך, בצידי הכביש,
בשקט בשקט, עומד שם האיש,
בוחן קצת ומביט, לא מצא לו מכונית,
ובינתיים, עד שהאהבה תעצור לצידו,
הוא לוקח איזה מונית,
מפעיל מונה ונוסע שוב לבדו.