מתצפת על הבית ממול.
מתכנן להיכנס דרך המנעול.
משייף את השיניים,
והעיניים
אדומות מדם שאול.

שבילי צל הירח מנחים אותי מתחת,
אל הבאר, שכרגע ישנה בנחת.
הלב שוקק חיים,
הלב רוצה חיים,
לקחת.

לא זהב, לא כסף, גם לא יהלומים.
העניין שלי לשמוע אותם צורחים לרחמים.
לראות את העיניים דומעות. מבקשות.

אבל זה האור, שגורם לי לעצור,
להתקרב ולחקור, מה קרה לעזאזל?!
כה קשים הם המראות, זה נראה כמו בית קברות,
ואין לי פתרונות, אבל אני ממשיך ושואל.
ונכון שזה עצוב, אבל עכשיו זה לא חשוב
כי האור המנצנץ מחייך אליי, קורץ.
הוא משדר להירגע, הוא מסקרן.
אם רק אגע...

(קטע נגינה - רעש! תופים ,גיטרות)

פוקח את העיניים, שרוע בלי אף תנודה
ורק שתי רגליים, רוקדות ללא פקודה
עכשיו אני מבין, עכשיו כבר מאוחר,
עכשיו זה לא עוזר, אני משותק עד הצוואר.
אני מתחיל להתייאש, התקווה אט אט אובדת,
אבל זה מה יש וכמו כולם נפלתי במלכודת.
זמזום עולה בוקע,
הוא מתגבר אני שומע.
הוא מתקדם אל המוקש!
הוא צעיר והוא טיפש.
לא סתם כולם מתים כאן,
יש סיבה יש הגיון,
אבל אותנו מעניין
רק מי יגיע ראשון.
חטאתי אלוהים,
אם תוכל נא לי לסלוח.
אבל קודם רק אשאל,
למה אין לי מוח?!