לא מסוגל כבר לחייך,
כמה עוד בדרך זו אלך?!
מנסה לחשוב על משהו טוב,
ומקום זה רק ממשיך לכאוב.
כולם עולים למעלה לשמים
ולא מרגישים אצלי, את הרטיבות בעיניים.
כל שבוע זה חוזר,
לא רוצה לקבל שיחות יותר.
בכל פעם שעונה,
אני שומע על מקרה שונה.
קרני השמש אותי שורפות
והרוחות עליי נושבות.
הפרחים סביבי נובלים,
ובלב רק כוכבים שנופלים.
וגם בצבא נפשית שבור,
והמ"מ רואה כמה שאני גמור.
אבל לו אפעם לא אכפת,
למרות שהוא יודע שאני נשחק.
קרני השמש אותי שורפות
והרוחות עליי נושבות.
הפרחים סביבי נובלים,
ובלב רק כוכבים שנופלים. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.