איש אינו שם לב
לטיפה במטר.
איש אינו מבחין
בכאב דרכה.
איש אינו מביט
בקפיצתה הנואשת חזרה.
איש אינו רואה את נסיונה המר,
את השניה האחרונה בטרם.
איש אינו קולט
את צדודיתה הטהורה מתנפצת,
נעלמת, נבלעת, טובעת
אקראית כלא היתה.
איש אינו מבחין
בשלולית הרסיסים שנקוותה.
איש אינו מבין
כי היתה כאן טיפה.
איש אינו מסב מבט נוסף לאחור
אל שלולית הבוץ
שהפכה לביצה
והתייבשה.
איש אינו זוכר את שהיה:
היתה כאן שלולית
היתה כאן טיפה
היה כאן איש.
אדיש.
היה היה
איה הם עתה?
איש, אינו
טיפה אחת טהורה
בתוך מטר גשם סוחף
בשלולית בוץ מיובשת.
