מדינה לאה, שעייפה ממלחמה
מדמעות של אמהות, מדם של חיילים
על אף אחד אלוהים לא מרחם
וגובה את המחיר, כל אחד משלם.
מדינה עצמאית, כך הרצל חזה
ואנחנו צוו ממלאים
מתגייסים לצבא ובונים מדינה,
וחלק אפילו מתים.
ומחלימת שווא זו, כולם כך סבורים
אך איש אינו יודע כיצד כבר להפסיק
כדי ששוב נשב תחת עץ התאנה
וילד בביתי וינום בשקט, בלי פחד אזעקה.
וציונות אינה מילה גסה היא,
וההמנון עודנו מנוגן
והדגלים ברוח תלויים ברום התורן
או מכסים ארון קבורה כחול לבן.
וחושבים מסביב, אבוד המצב
נועדנו לחיות כך, להודות על כל בוקר חדש.
עם נרדף ונטבח בכל דור ודור
קם צר לחסל, לפגע, להטיל עליו מצור.
אך גבורה מיוחדת שוכנת בעם,
נחישות מוזרה, להמשיך, לא ליפול
ואפילו כסיל יש בשלטון יותר מחכם,
על אדמותינו עצמאות אלפיים עוד נחגוג ובגדול!