אני? אני זורמת...
ככה אני אומרת לכולם.
זה לא ככה באמת,
אני מנסה להתגבר, באמת,
אני מנסה לזרום! הכי מנסה שאפשר,
אבל זה כואב מדי להמשיך הלאה,
זה כואב מדי לזרום.
כואב מדי לשכוח,
כואב מדי לבכות.
מנסה לעטוף את עצמי שוב בחומות ההגנה השקופות
אלו שמכרת לי בהתחלה,
כשרק הכרנו...
אלו שהורדת אחת אחרי השניה,
זה היה כואב,
כאילו קילפת מעליי עוד שיכבת עור,
ועוד אחת.
וזה עוד יותר כואב
לנסות ללבוש אותן מחדש,
אל מול עיניך המתבוננות בי,
בודקות כל צעד שאני עושה
כל מעשה שבו אני מתקדמת,
או הולכת אחורה.
וכן,
אני מקנאה,
בעיניך שמתבוננות לא רק בי.