|
יחפים אנו הולכים כל השנים
ולא יודעים בעצם.
חפים מכל בושה
לעתים משליכים הצידה בגדינו
מתכסים עלווה תמה.
ונדמה שמעולם לא טעמנו
מעץ הדעת.
דף חלק
הולך ונמחק
ברבות המילים.
זיכרונות זיכרונות כל חיינו.
ואולי זה רק אני
מונחת בצידי דרכים של פעם
בצילו של עץ תות מבטיח
מתיקות ואוושה דקה
נוף נצבע ורוד
מדרכה מוכתמת פטל
לחי נרטבת בלהט הדמעה.
יחפים אנו הולכים כל השנים
ואין לנו אלא לעצור ולהביט
מה רבה הייתה הדרך
ומה רחוק עוד האופק
ובלחישת הרוח
ישנו סוד וגם רמז
אנה אנו באים. |
|
|
אם הייתי יותר
עשיר, הייתי
קונה את האתר
הזה, ומפרסם רק
סלוגנים שלי.
אבל בשביל זה,
אני צריך שבועז
יפרסם את
הסיפורים שלי.
מעין "Catch
187"... לא? |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.