|
יחפים אנו הולכים כל השנים
ולא יודעים בעצם.
חפים מכל בושה
לעתים משליכים הצידה בגדינו
מתכסים עלווה תמה.
ונדמה שמעולם לא טעמנו
מעץ הדעת.
דף חלק
הולך ונמחק
ברבות המילים.
זיכרונות זיכרונות כל חיינו.
ואולי זה רק אני
מונחת בצידי דרכים של פעם
בצילו של עץ תות מבטיח
מתיקות ואוושה דקה
נוף נצבע ורוד
מדרכה מוכתמת פטל
לחי נרטבת בלהט הדמעה.
יחפים אנו הולכים כל השנים
ואין לנו אלא לעצור ולהביט
מה רבה הייתה הדרך
ומה רחוק עוד האופק
ובלחישת הרוח
ישנו סוד וגם רמז
אנה אנו באים. |
|
|
יום אחד שלי באה
אליי בוכה.
שאלתי אותה מה
קרה? מסתבר ששלי
נסחפה מעט ובזמן
עינוג החבר שלה,
נתה "ביסון".
ישר החבר של שלי
זרק אותה. אמרתי
לה - "שלי, מה
את דואגת? הרי
עם ביצועים
אוראליים כמו
שלך, הוא יחזור
על ארבע, או
אפילו על חמש".
החברה של שלי
מתוודה. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.