|
לחניכתי
על סף תהום
את עומדת
מחביאה דמעותיך
מתעלמת מקרני השמש
אינך מפחדת לקפוץ.
אני מפחדת לגעת,
פן תהדפיני
אולי תאבדי שיווי משקל
- - - על הקצה את עומדת
אני רק
מבקשת לאסוף אותך
אל חיקי
לטמון את ראשך
השחרחר בכתפי,
להניח לך לבכות
את כל הדמעות
שאף פעם
לא נתת לעצמך
להרגיש. |
|
|
אתם מכירים את
זה שלפעמים,
בשעות הקטנות של
הלילה, אתם
בוהים באוויר
(או בדף האחורי)
ופתאום יוצאת
לכם איזה מחשבה
ממש מקורית כזאת
שעוד לא היתה אף
פעם בסלוגן
ומגיע לה פרס
פוליצר לפחות?
אתם מכירים את
זה שאח"כ אתם
לוחצים בהתרגשות
"שלח לחמך",
מחכים שעה,
מחכים שעתיים,
מחכים שנתיים
והסלוגן לא
פורסם?
איזה דיכאון זה,
אה?
פרציפלוכה מחפשת
משמעות. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.