על סף בית המדרש
יושבת אני
אוזניי דרוכות לשמוע
קולות החומקים מבין הקירות
כהלל הזקן שישב אז בקור
מנוע מלהציץ, מלהיכנס
בשל מוסכמות חברתיות.
ידיי נעות בחוסר שליטה
מתפלפלות ומבקשות
להוסיף דעתן על הנאמר שם בפנים
לדרוש ולשאול
לנוע כבן-ישיבה מן המניין.
לבי משתוקק בקרבי
לדעת עוד, ללגום עוד קמעה
להשכיל את הידע הרב הזה
אבל הדלת סגורה
בפניי
אין בי דופי
אך גם אין בי מתום.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.