שרה להב / 996. זמן מצחקק |
ובינה לבין הגיונה חצץ.
מהמתוק טעמה, מהמר התעלמה
כמו מצל המעיב על חלומה
עד, ממלכת-גופה נותרה חשופה
לצינה, לעננים, לסופה
והזמן - על דלתה התדפק,
בזרועותיו הגבעוליות, וצחקק.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|