אני לא יודע אם אני אוהב אותה או לא, אבל מה שבטוח הוא שאני
והיא - שנינו חלקים בלתי נפרדים אחד מהשני.
היא נמצאת איתי דיי הרבה. אבל היא לא מציקה לי.
לפעמים, ככה, בהיותי שוכב על הדשא, היא מצטרפת אלי.
אנחנו הולכים יחד לכל מקום.
אני לא סגור על מה אני מרגיש כלפיה, אבל יש רגש שאני מרגיש
אותו בעצמותיי כלפיה.
לפעמים אני מעיף את מבטי כלפיה. רק לזמן קצר.
אני לא אהיה מסוגל לעמוד בלעדיה, אף לא דקה.
אנחנו אפילו משחקים יחד.
וכשממש משעמם לי, אני מדגדג אותה.

לפני כמה ימים זה קרה, ממש על משקוף דלת חדרי.
זה לא היה נעים ומשהו אותת לי שכואב לה.
היא האדימה והתנפחה מעט.
נכנסנו להתקלח, היא דיממה קצת.
במחשבה שנייה, אני מצטער על מה שעשיתי.

הלכנו לרופא. סיפרנו מה קרה. הוא אמר שהכל יהיה בסדר.
הוא נגע בה, וזה הכעיס אותי מאוד.

לבסוף חזרנו הביתה, אני מבולבל, והיא חבושה.
זו הייתה הברך שלי.