-תכתבי משהו.
-תכתוב אתה.
-נו, אבל לך יש כישרון.
-אתה לא באמת יודע, זה רק מה שמספרים.
-אבל הם אנשים אמינים, אלה שמספרים.
-דווקא עליהם אסור לסמוך.
-קיבלתי נכשל בחיבור.
-משרד החינוך לא קובע אם אתה יודע לכתוב או לא.
-נכשלתי בכיתה ד' גם כן.
-אז מה.
-נו, אני יודע שאת יכולה.
-אתה לא יודע, אתה חושב שכן.
-אני חושב שאני יודע.
-אתה לא רואה שהשיחה הזאת מייצגת את כישרון הכתיבה שלי.
-נו, וזו אחלה שיחה.
-זו שיחה שנכשלה מן המילה הראשונה.
-ומי קובע את זה.
-אני, אלא מי.
-למה שגם אני לא אקבע, גם אני חלק ממנה.
-אתה החלק הטפל.
-ואת העיקר.
-כן.
-כמו תמיד.
-כמו תמיד.

-יש לך טלפון.
-איך אתה יודע?
-אני שומע צלצולים.
-הם בראש שלך.
-לא הם לא.
-תוכיח.
-הנה, טררר טרר.
-זו לא הוכחה מספקת...
-אבל יש לך.
-אני לא רוצה לענות.
-למה לא.
-זה בטח לא מישהו מעניין.
-אולי זה ראש הממשלה?
-אולי.
-תוכיחי שזה לא!
-הלו...

-הגיע הזמן שתלך.
-עכשיו?
-כן, עכשיו.
-אבל לא סיימנו.
-מה לא סיימנו?
-לדבר.
-אני דיברתי די והותר בשביל היום.
-ואם מחר תיזכרי ששכחת דבר מה לומר לי.
-אז זה ירגיז אותי.
-אז אולי כדאי שאני אשאר עוד קצת, למקרה שתיזכרי?
-עדיף שלא.
-למה לא?
-כי כשמספיק, אז מספיק.
-את בטוחה?
-בכל אחוז שיש בכל המאה.
-טוב אז אני אלך.
-ביי.
-שלום.
-להתראות.
-לילה טוב.
-נדמה לי שיש לך קושי ללכת.
-זה יהיה נחמד אם תעזרי לי.
-זה יהיה נחמד אם תלך.
-אז הפעם הלכתי.
-ביי.
-שלום.
-להתראות סופית.