דאני כהן / המשחק הזה |
על ירך בתולית.
נשימה טהורה,
בפינה ערפילית.
עיניים צמאות,
תאווה מגודרת.
שפתיים כמהות,
מתעלה, מתפזרת..
על סדינים חלקים,
על שמיכה לבנה.
מוכר את עצמי,
רק ביני לבינה...
רק שלא יפתחו את חלון הקסמים.
רק שלא יערבו הגיון עם חולמים.
זה משחק מלוכלך,
את חוקיו את יודעת.
תמתי, מלכתי..
התתני לי,
לגעת?
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|