האנשים האלה שאוכלים פרחים
הם מעטים, אך מתרבים, והם אוכלים פרחים!
מזל שלא פסו מעולם, כל אלה המעניקים,
זר צבעונים קליידוסקופי לחמדת ליבם
כמו חרדי ביום שישי בשוק פרחים על תעלה באמסטרדם,
או כמו חייל מזיע מאובק מקושי או מדם
אשר מחליט שאת הזר הכי יפה הוא עוד יקנה
בשל אותו פזמון ששם פרחים בתוך קנה.

והקמלים הם אלה, כל אותם הילדים,
אשר אוושת נאון, היי-טקיות משרדם,
מאפיסה זיכרון הפרח בשערם
ושיבתם המקנאה בחלם ימיהם
בם נשזרו בלב גוון כל קשת הצבעים.

אבל למרות הכל, נדמה ולעתים, כשבוהקת קרחתם
והם תוהים האם מותר להם, עדיין,
להעניק או לאכול מזר פרחים
הו אז פתאום חופשי ישחו ביפי אוקיינוס העולם
חלום ומציאות ידיים ישלבו כשני אחים.