|
אני יוצאת מהבית של ההורים
ומרגישה את המרחק מאחורי
כמו מצלמה שלוקחת אחורה
...אני
...לוקחת
...אחורה
בזמן
לזמן שלי -
אין זמן
הכל נתחב לאותו כלי
רצונות בקשות
מראות תחושות
זכרונות
ומתוך זה,
מתוך כל זה,
כמה מפתיע,
יוצאת מחשבה
אחת
ממוקדת.
אני מתנערת ממנה,
מדחיקה.
דוחפת הכל לבטן,
כמו פיטום אווזים.
אני לא...
רעבה יותר...
אני לא מסוגלת לזלזל
באחרים
כדי לזלזל בעצמי
(תודה ליוהן טרקה) |
|
|
מאות סלוגנים,
אלפים שלחתי, מה
לא ניסיתי, כל
סוג של הומור,
שנינות שטרם
נראתה כמוה,
סרקזם אכזרי,
נונסנס מוחלט,
הכל! ואף לא אחד
התפרסם.
בסוף החלטתי
לכתוב אימייל
לבועז ולבקש
ממנו שידבר עם
הזה שמאשר. אחרי
שבוע בועז חזר
אלי, ואמר לי
שהזה שמאשר חושב
שיש לי אחלה
סלוגנים, אבל
שאני צריך
להפסיק לכתוב
אותם בשוודית.
צרצר. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.