טעות...
השתנתה המהות -
בכי שקט בכהות,
ורד אדום בזרוע להוט,
על שלג זולגות דמעות בקלות.

היה פעם חלום...
מה נשאר מחלום?
בעבר האיר הוא כיהלום,
כעת התנפץ באפלה,
כשתמיכתו תקווה נפלה,
ולא נשאר שום שבר.

הראש לחשוב יותר לא יכול,
חוזר על עצמו, "תעזוב כבר הכל,
החיים לא בשבילך, נועדו לא לך,
והיא לא תהיה שלך, כל התחלה -
תוביל לכישלונך."

אז מה לי נשאר?
לסגור את הפער?
להתנהג כמו השאר?
להיות מאושר?
וכשגורל הוא מר -
מה לי נשאר?!

ושוב דמעה נופלת על השלג הלבן...