היא יושבת שם לבדה, בחדר למטה.
החדר מואר, אבל האור מעומעם מדי אם תשאלו אותי.
ואם אני צריך לנחש אז היא מהרהרת, עליו ועליה
בונה לה אגדות על נסיכות, סיפורים על אהבות אפשריות
כי הלא אפשרי כבר נוצר
והבדיה צריכה להיות על אושר בלתי מוכר.
היא יושבת שם, בישיבה מוזרה
והמבט על פניה כבר אינו מבטה של נערה
אך עוד ספק אישה.
היא עוצמת עיניים ומאזינה למילים
מרחפת לעולמות
בהם, תמיד טוב לה.
כל מילה היא ממלמלת
מזמזמת מנגינה ונסחפת עם עצמה.
והשלווה עוטפת אותה
כשמחשבותיה כבר אינן.
ועכשיו היא בטח מחייכת
חיוך מסופק
עוד אביר שהציל את נסיכתו
.ועוד אושר ועושר עד אין קץ
וכרגיל עוד חלום שהתנפץ
היא מתעוררת, מעט רועדת
משקשקת מעצמה
מהמחשבה וההרגשה שחזרה
ונפילה ישירה
אל המציאות.
ופתאום היא קמה בחינניות שראיתי רק בה
מבטה מתערער וחיוכה כלא היה
היא תוהה, מה קרה איתה
.ואיך נוצר מצבה
היא מתהלכת כלא קיימת
ומנסה להחליט מה לעשות
לא תוהה על החלטות מסובכות
רק אם לבוא אלי
.או ללכת
ואני מחכה לה למעלה
כמו כל לילה שלפני
שתבוא אלי
מוכנה, מאושרת
שתחזור למציאות ותזכור
שאהבתנו קיימת
.ובעיותיה לא היו
והשונה בה, מכל נערה, ספק אישה, שאי פעם אהבתי
הם חלומותיה על עולמות אחרים
בהם אני לא קיים, והיא משתנה
מנסיכה לנסיכה מחליפה
ותמיד סרבה להתמיד במציאות
אליה היא חוזרת
כמו נסיכה מהאגדות
אל אהובה השבוי
המחכה לה, לשובה אליו
חזרה מחייה האחרים.