כאתמול שלשום אני פוסעת ברחבי הטכניון
אנשים אומרים לי שלום ואני חושבת עליך
יכול להיות שזאת הייתה טעות יכול להיות שהייתי קצת כלבה
יכול להיות שהיית חמור גדול וסירבת לקחת את המילים בחזרה
עכשיו כבר אין מה לשנות עכשיו הכל נגמר
ורק את הצל שלך אני מחפשת במעבר
מחכה שתבוא, שתכנס בדלת
שתתפוס אותי חזק ולא תתן לי ללכת
מחכה אני לתשוקה למילה טובה
מסתכלת על הדלת ומגלה שזה לא אתה
והימים עוברים והחודשים מזדחלים
אבל אני עדין מחכה ואני עדין מתגעגעת
אני עדיין רוצה לראות אותך נכנס בדלת
תופס אותי ולא נותן לי ללכת
שקט דמדומים, אני בחדר, עוד דמעה יורדת
ואני מחבקת את הזיכרון שלך חזק חזק
ורק הדמעה נופלת. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.