"או מיי פאקינג גאד"
"סליחה גל, אולי ה' ישמור?"
אז אני מגחכת קצת, מבליגה על כך שאני הבדיחה הרגעית.

אנחנו יושבות, דנה, יפעת, הילי ואני. ארבעה חברות-מרוחקות אבל
הכי קרובות בסיטואציה שלא תבזה אף פרק בסקס והעיר הגדולה.
עברנו כבר על כל הנושאים בכמעט קבועים שלנו; עד כמה נעמה
לוינשטיין השמינה ותהיה שנואה על כולם, התמרורות של כמעט כולנו
על הגורל בצבא.
ואיכשהו, אני באמצע הסלט ואני מתחילה לדבר.
"אנחנו ביחד".
שתיקה,
קצת מטרידה, כזאת ששומעים שהן מעכלות (גם את האוכל וגם את
העובדה).
"מי ביחד?" הראשונה מעיזה לשאול.
"אני והיא... אנחנו... ביחד... שוב..."

אף פעם לא יותר מדי פתחנו את זה. זה היה ידוע שהיה לי משהו, עם
מישהי, שהיא במקרה גם החברה הכי טובה שלי. אבל בעיניהן זה תם
ונשלם, אז לא ממש צריך לעכל שאני אוהבת בנות או משהו כזה.
מן משהו חולף, וישר אני אחזור לספר על הדייט החדש שלי.

"רגע... וזה טוב שאתן ביחד, נכון?"
"נראה לי שכן, אפילו טוב מאד, לפחות לבינתיים"
"או מיי גאד", הילי אמרה בחצי פה סגור.
"או מיי פאקינג גאד", אני מחזירה.
"סליחה גל, אולי ה' ישמור?"
אז אני מגחכת קצת, מבליגה על כך שאני הבדיחה הרגעית.

אז זה נכון, אני הדתייה, אולי נגזר מכך שאני צריכה להיות
שמרנית ופחות ליברלית ואולי קצת סגורה אבל כנראה שעמוק עמוק
בפנים אני עדיין אותה גל. ואולי מתאים לגל להיות ככה?

"תכל'ס, מבחינתי כשאת מספרת על בת וזה בערך כמו בן... רק בת."
אני צוחקת קצת "כן יפעת, עמוק, אבל נכון."

"ו... היא כזו חמודה, באמת. רציתי לספר לכן עד כמה שהיא מתאימה
לי ואני מתאימה לה" (וככה הפכתי את הדיאלוג למונולוג).
"אתן מכירות את הרגעים האלה קצת לפני שהולכים לישון, או
שנוסעים באוטו ושומעים מוזיקה ויש לכן חיוך מטופש על הפנים?
אז מה שיש לי, אני נזכרת בה ואני הופכת לילדה בת שלוש חסרת
קוארדינציה.
ממש לפני כמה ימים, אז היא ואני הלכנו לחפש בגדים והיה לה את
הפרצוף הזה, הפרצוף הזה שאני עוד שניה מנשקת אותך נשיקת
את-כל-כך-חמודה-כשאת-טיפשה-כזאת וכל מה שאני רוצה זה לחבק
ולנשק אותה.
או שאני נשפכת על המיטה בבוקר מעייפות והיא באה ומחבקת אותי
חיבוק פו הדב כזה.
והשפתיים שלה, כל כך יפות.
והריח שלה, ממכר.
והידיים שלה... והנגיעות שלה..."

ושלושתן, מפרצוף מלא חרדה פתאום מגיבות לחיוך שלי בחיוך טיפשי
שלהן.

"אולי גם אני אעבור לבנות?" דנה אמרה "במילא פקטור הזה כזה
אידיוט."
"אבל את לא פוחדת.?"

"אני מפחדת כל הזמן, אפילו לא ברור למה.
אולי אני מפחדת שזה יגמר ככה, בבעת אחת בלי הסבר ונימוק כמו
בפעם הקודמת.
אני מפחדת שהיא לא תספר לי מה היא מרגישה וחושבת, ממה היא
פוחדת ולמה קשה לה.
ואני מפחדת שלי זה יהיה קשה. קצת קשה לי להתרגל לזה שיש לי בת
זוג ולא בן זוג. פתאום הכל סודי וחשאי ואסור להחזיק ידיים
בציבור. אני לא ממש רגילה לזה.
זה מלחיץ לשקר ככה כל הזמן".

(וזה קצת מלחיץ להגיד "אני אוהבת אותך").