היא באה לבקר,
הפעם, עם אדם אחר,
הגוף עומד להישבר והיא אומרת לי:

אתה בכית כבר שעות,
תבין שאין מה לעשות,
אז תתנתק ממחשבות לא רצויות כל כך.

כשמתנפצות האשליות,
אתה מטיף על "איך לחיות"
ואז אומר לי בדמעות: "אני אוהב אותך".

חוזר הביתה ועייף,
כל כך רוצה להתעטף,
לחשוב שגם הפעם יש קול צרוד שלוחש:

אתה בכית כבר שעות,
תבין שאין מה לעשות,
אז תתנתק ממחשבות שמכאיבות לך.

כשמתנפצות האשליות,
אתה רוצה מעט לשתות,
ואז אומר לי בלי דמעות: "אני אוהב אותך".

הגוף רוצה מעט לישון,
זורק מבט אל השעון,
נותן לשיר האחרון להיגמר לאט.

נהיה כבר מאוחר,
גם כשבבית קצת מוזר,
יש יום חדש מחר אני לא רוצה לשמוע ש..:

אני בכיתי כבר שעות,
הבנתי אין מה לעשות,
אני נלחם במחשבות שמנסות לפצוע.

ממשיך לחיות בלי אשליות,
עזבי שירים ואגדות,
כי נגמרו לי הדמעות: אני אוהב אותך...