[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה








אני זכיתי לאגדה שלי מתוך הפחד שאני אאבד אותך.
הכל מתחיל ונגמר בכך שאני יודעת שאני מקולקלת. אני מכירה את
הפגמים שלי יותר מדי מקרוב ופחדתי שתראה אותם. פחדתי שאחרי
שאזכה להיות איתך אני אתן לנאיביות שלי להערים עלי ואראה לך מי
אני באמת. פחדתי שכשתראה את הפנים שהסתרתי מתחת לחיוך, תיגעל
ממני ואז תעזוב אותי שבורה ובוכייה מאחור.
בהתחלה, עוד לפני שהכל התחיל, אפשרתי לעצמי להתקרב אליך מתוך
הידיעה שלעולם לא תהיה באמת שלי, מתוך הידיעה שאני לא באמת
אצליח להגיע אליך קרוב. כשהאשליה של המרדף התנפצה, הופיע לו
לראשונה אותו פחד משתק, הפחד שאני לא טובה מספיק.
הבטחתי לעצמי שאני לא אתן לפחדים שלי לשתק אותי, אבל אל מול
האפשרות ששוב אאלץ לאסוף את עצמי משברים החלטתי לקפוא.
האהבה שלי אליך הפשירה אותי לאט לאט, ואז החלה לחלחל בצורה
שיטתית אותה נאיביות נוקמנית שגרמה לי להיפתח אליך. תוך שיחות
אל תוך הלילה שמעתי על האישה המושלמת שלך, על האקסיות שלך ועל
המיתולוגית, שבהתחלה עלתה יותר מדי לשיחה, חצי בגלל המאזוכיזם
שלי, וחצי בגלל האובססיה שלך. לו היית יודע כמה שרף לי לשמוע
את השם שלה עולה אולי גם היית מפסיק, אבל לא הרשיתי לך להבין
שכשאתה מדבר עליה אני מרגישה כאילו אני רוצה לקבור את עצמי.
הכי פגעה בי העובדה שהפעם הראשונה שראיתי אותך בוכה הייתה
בגללה. אולי לא ידעת ששמתי לב, אך אני ראיתי את הלחות שהצטברה
לך בזווית העין ואיימה להפוך ליבבות בעוד סיפרת לי איך היא לא
הבינה עד כמה היא הייתה חשובה לך. זאת הייתה עדות כואבת לכך
שעלי להשתוות לבחורה, שבצורה נורא מעצבנת דמתה לאישה המושלמת
שלך.
פעם אחת, מיד אחרי שגמרת בתוכי, הרדיו השמיע את השיר "She will
be loved", והעיניים שלך פתאום הפכו לכל כך עצובות. כששאלתי
אותך מה קרה, גיליתי שזה השיר שמזכיר לך אותה, ואז ברצף אין
סופי גלגל"צ השמיעו שירים עצובים בזמן שאני ניסיתי להלחם
בדמעות שעמדו לי בגרון. אתה אפילו לא זכרת שאמרת את זה.
אחרי שלושה שירים בערך לא שלטתי בעצמי ודמעות החלו לנזול
לסירוגין מעיניי. בכך חשפתי בפניך את הכיעור שלי ואת העובדה
שאני מודעת חד משמעית לכך שלעולם לא אהיה טובה מספיק בשבילך,
ושלעולם לא אוכל באמת לגרום לך לאושר.
אתה לא ברחת ממני, גם לא הראית סימנים של סלידה.
כשבכית בגללי הרגשתי כאילו אני נקרעת. בצורה חולנית אפילו
שמחתי שזכיתי לגרום לך לבכי באמת, כאילו זה אומר משהו... הפכת
בכך ליותר שלי, ופחות שלה. המיתולוגית הפסיקה להופיע לנו
בשיחות ואני שמתי לב לדברים קטנים בהתנהגות שלך, שאמרו לי שאתה
אוהב אותי.
אני אוהבת אותך, עוד מלפני שאנחנו ביחד אני אוהבת אותך. עכשיו
אני רואה אותך אוהב אותי ומשתוקק לדעת במילים את הרגשות שלי
אליך. אתה בונה לי רמזים קטנים שאמורים למשוך אותי אל הצירוף
הזה. רמזים כמו "אך, איך שאת יודעת לשדר לי אהבה...", אבל אני
לא יכולה להגיד לך כמה שאני אוהבת אותך, עד כמה אני משתוקקת
לדבר איתך ואיך אני כמהה להרגיש אותך לידי. אני לא יכולה לחשוף
את עצמי ככה בפניך מתוך הפחד, שתשבור אותי בתגלית שאתה לא
מרגיש אלי את מה שאני מרגישה אליך, שכל מה שאני קראתי ממך היה
טעות.
אני כל כך אוהבת אותך ואתה ההוכחה שלי לכך שאגדות מתגשמות, כי
על אף הפגמים שלי, שכבר ברורים לך, אתה מסכים לאהוב אותי, ואף
מתעקש על כך.
אני מקדישה את כל המילים האלו לך, למרות שלעולם לא תזכה
לראותן, רק על מנת להגיד לך שאני פשוט אוהבת אותך.







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
מי שמנצח הוא מי
שלא יודע איך
להפסיד


תרומה לבמה




בבמה מאז 13/3/09 7:49
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
יסמין גבע

© 1998-2019 זכויות שמורות לבמה חדשה